english עברית
   
TEXT_SIZE

לעוף: מודל טיפולי-חינוכי הפועל דרך טיפול, שיקום והשבה לטבע של חיות בר
מאת רונן ברגר
פורסם ב"חיות וחברה". אוניברסיטת ת"א. גליון 23

הקדמה
מודל הטבע תרפיה

הקדמה
מטרתו של מאמר זה היא לשפוך אור על מודל עבודה חדשני, שבו מתקיימת עבודה טיפולית-חינוכית דרך טיפול, שיקום והשבה לטבע של חיות בר. מודל זה הוא אחד מארבעת המודלים של ה"טבע-תרפיה" המתקיים במרחבי הטבע, ופועל מתוך הקשר והדיאלוג שבין אדם לטבע. המאמר ישלב תיאוריה ורעיונות יישומיים, ויציג את עיקרי המודל, תוך התמקדות בתיאור מקרה.

מודל ה"טבע-תרפיה"
"טבע-תרפיה" הוא מודל אינטגרטיבי וייחודי, המשמש לביצוע עבודה טיפולית-חינוכית בטבע. המודל מבוסס על ההבנה כי בטבע מתקיימים, בנוסף למשאבים החומריים, גם משאבים רגשיים ותחושתיים-אישיים. משאבים אלה תומכים במצב של רווחה ובריאות נפשית ופיזית, ופותחים אפשרות לדיאלוג של צמיחה וגדילה – בין אדם לעצמו, בין אדם לאדם ובין אדם לטבע.

התפיסה התיאורטית של המודל כוללת שלושה מרכיבים עיקריים:
1. יכולתו הייחודית של הטבע להוות "מרחב מקודש" (sacred space) בעולם המערבי המודרני, והשימוש במרחב מקודש זה, בליווי טקסים מתאימים, לקידום התהליך הטיפולי (ראה: Berger, 2003). המונח "מרחב מקודש" מתייחס לתהליך שבו מופרד, באופן סמלי, שטח מסוים משאר סביבתו, כדי שזה יוכל לשמש כמקום מוגן, שאליו "כוחות רעים" לא יוכלו לחדור. המונח קשור בטקסי ריפוי ומעבר שהתקיימו בתרבויות שבטיות, טקסים אשר חלק מהם מתקיימים עד היום(Eliade, 1959; Pendzik, 1994; Turner, 1986) .
2. יכולת הריפוי המצויה בטבע והשימוש בה להעצמת התהליך הטיפולי (ראה: Berger, 2003).
3. הקשר המשולש מטפל-מטופל-טבע והשפעתו על המערך הטיפולי (setting), על עמדת המטפל, על התהליך הטיפולי-לימודי ועל כללי אתיקה ייחודיים הנובעים ממנו (Berger, 2003).

גישת העבודה של ה"טבע-תרפיה" בנויה בצורה אינטגרטיבית מארבעה מודלים, כשכל אחד מהם מהווה גם מודל עצמאי. המודלים מייצגים גם גישה התפתחותית לקשר אדם-טבע, הנעה מיחסי תחרות ושליטה להדדיות ודו-קיום. אלמנט נוסף שציר זה מאפשר הוא לבחון ולפתח את יכולת האדם להתמודד ולנוע בביטחון ובנוחות בין מצבי הוויה (being) לפעלתנות (doing).

המודל הראשון: טיפול אתגרי בטבע
מודל זה לקוח מתפיסת הטיפול האתגרי (adventure therapy), אשר בה ההתייחסות לטבע היא כאל גורם המציב אתגר ומכשול, שעִמו הפרט או הקבוצה אמורים להתעמת ולהתמודד. במהלך התמודדות זו יכולים המשתתפים לגלות את משאבי ההתמודדות שלהם ולפתח מיומנויות, כגון תקשורת, יצירתיות, תכנון, מנהיגות ועבודת צוות. מכיוון שעקרונות הטיפול האתגרי לקוחים מתפיסת הספורט האתגרי, העבודה יכולה לכלול אלמנטים כגון: רפטינג, טיפוס, הישרדות וכו', לצד משחקים לא-תחרותיים, המכינים את המשתתפים להתמודדות עם העלאת רמת הקושי שתבוא בהמשך (Mortlock, 2000; Russell, 2001). כאמור, בגישה זו מציע המטפל דרך התמודדות אקטיבית שבה הטבע נתפס כמערך (setting) וכ"ספק חומרים", ומרבית הפעילות מתרחשת במצב של פעלתנות (doing).

המודל השני: הבעה ויצירה בטבע
מודל זה נשען על גישות של הדרמה-תרפיה ושל הפסיכולוגיה הנרטיבית, כאשר הוא "רותם" אלמנטים של גישות אלה לעבודה יצירתית-הבעתית במרחבי הטבע. ההתייחסות לטבע במודל זה היא נרטיבית ומטאפיזית, ושעונה על תפיסה שאמאנית (Strauss, 1958; Turner, 1967; Turner, 1986; Roose-Evans 1994). גישת העבודה במודל זה כוללת התנסויות מתחומי ההבעה והיצירה הדרמה, המשחק, הסיפור והתנועה. במהלך ההתנסויות ניתנת למשתתפים האפשרות לגלות, להתבונן, לשמוע ולהשמיע את סיפורם האישי והקבוצתי, אשר נולד ומתגלה מתוך הקשר והדיאלוג עם ובתוך הטבע והנוף. בנוסף, מעצם היותה של הסביבה הטבעית סביבה לא-מוכרת, הנבדלת מחיי היומיום ואינה מותאמת להם, מתקיים בה הפוטנציאל להוות "מרחב מקודש", כזה המאפשר התנסויות חדשות, גילוי וטרנספורמציה (יונג, 1969). כשם שהבמה בדרמה-תרפיה משולה ל"מרחב מקודש" (Pendzik, 1994), שאליו ניתן להביא סיפורים, סיטואציות והתמודדויות, שִעמם קשה למטופל להתמודד בחייו המציאותיים, ובה יכול המטופל להתנסות בגילום תפקיד או בכתיבת סיפור חדש ובכך לחפש וליצור דרכי התמודדות יעילים יותר (Jennings, 1998 McLeod, 1997;), כך מתייחס מודל ה"טבע-תרפיה" לטבע. להבדיל מהדרמה-תרפיה, המתקיימת בדרך כלל בתוך חדר, ה"טבע תרפיה" מתקיימת במרחבי החוץ ומתרחשת, אמנם, במרחב מרוחק ונבדל מזה של היומיום, אולם זהו גם מרחב אמיתי, חי ודינמי. מציאות זו פותחת אפשרויות התייחסות והעברה (transference) נוספות, שעליהן לא ארחיב במאמר זה. בגישה זו מציע המטפל את האפשרות שהטבע יהיה מעין שותף פסיבי בתהליך, בדמות מְסַפּר סיפור (story teller), ויהווה מרחב להתנסות, להשלכה וליצירה (Berger, 2003). בגישה זו קיימת תנועה בין מצב "פעלתני" בתהליך היצירה (doing) למצב הווייתי (being) בשלבי ההתבוננות והאינטרוספקציה.

המודל השלישי: "בית בטבע" (פיתוח עצמאי)
מודל זה משלב, אמנם, את דרכי העבודה שהוצגו בסעיף הקודם, אולם את ההשראה לפיתוחו קיבל כותב המאמר מתהליך עבודה שקיים עם נער אוטיסט עימו עבד (ראה :Berger, 2003). במודל זה בונה המטופל (או הקבוצה), בליווי המטפל, "בית בטבע", אשר הופך להיות ה"מרחב המקודש", שבו יתקיימו הפגישות הטיפוליות, ובו יירקם הקשר הטיפולי ויבנה המרחב הפוטנציאלי (ראה ערך מרחב פוטנציאלי: וויניקוט, 1995). דרך בניית הבית, צורתו, גבולותיו ואופן התייחסותו של המטופל אליו ולסביבתו יהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי. במודל זה מציע המטפל את האפשרות שהטבע יהיה שותף אקטיבי בתהליך, כאשר מתקיימת עִמו מערכת של יחסי גומלין ותלות הדדית. על פי המודל, קיימת אנלוגיה והדדיות בין תהליך בנייתו וקיומו הפיזי של ה"מרחב המקודש" לבין תהליך בנייתו והתהוותו של המרחב הפוטנציאלי בין המטפל למטופל. מכאן, שתהליך הבנייה והאחזקה של "הבית" יהיה אנלוגי ומטפורי לתהליך הטיפולי כולו. אלמנט זה, המרמז על הקשרים הקיימים בין התהליך הטיפולי למקום (לטבע) מהווה את אחד מאבני היסוד של ה"טבע-תרפיה". המודל מעודד את הבנייתם של גבולות בין פנים לחוץ עד להתגבשות ולהבניית עצמי מלוכד (self), אצל אדם המסוגל לבנות ולקיים את ביתו שלו - עצמו. בהמשך למודל הקודם מאפשר מודל ה"בית בטבע" התנסות נוספת במצבי הוויה (being), המתאפשרת במקביל לבניית הבית וליצירתו כמרחב בטוח ומאפשר.

לראש הדף

המודל הרביעי: חינוך וטיפול דרך פעילות שמירת טבע וחיות בר– Conservation Therapy (פיתוח עצמאי)
מודל זה עוסק באופן ברור בקשר ובהדדיות שבין האדם לטבע, והוא מתבצע דרך תהליך של טיפול ושיקום משאבי טבע ונוף, או תהליך של השבה לטבע של חיית בר. המודל משלב את עקרונות המודלים השני והשלישי עם תחום שמירת הטבע והסביבה ועקרונות החינוך ההתנסותי. על-פי גישה התנסותית זו, מקנה העבודה עם המודל חינוך לערכי שמירת טבע דרך מפגש אישי-חוויתי בטבע, ולא דרך לימוד תיאורטי או דרך שיטות התנהגותיות של הפחדה והענשה (ראה: Roszak 1995, Beard 2002). המודל יוצא מתוך נקודת המוצא כי בנתינה, בעזרה ובראיית האחר יכול האדם להתחבר לכוחותיו, להרגיש את עוצמתו הפנימית ולקבל משמעות וערך מחודש לחייו. לעבודה במודל זה שני שלבים מקדימים: השלב הראשון, כמו בשלבי תכנון כל קבוצה, הוא אבחון הקבוצה והחלטה על היעדים ועל אופן השגתם. השלב השני הוא מציאת פרויקט מתחום שמירת הטבע והסביבה העונה על יעדים אלה. שלב זה ילווה בתהליך מקביל בתחום ההבעה והיצירה, שיאפשר עיבוד חוויתי של נושאים שיעלו בתהליך. בגישה זו מציע המטפל אפשרות להתייחס לטבע לא רק כמטפורה לחיים אמיתית וחיה, שדרכה יכול המטופל לפגוש, לספר ולעבד את סיפורו האישי, אלא להתייחס לטבע כדמות ממשית וחיה, שאותה הוא יכול לפגוש, ליצור עִמה קשר משמעותי, לתמוך ולעזור לה (ולעצמו אִתה), בדרך לריפוי, החלמה ויציאה לעצמאות.

ארבעת המודלים מייצגים, אמנם, גישה התפתחותית בקשר אדם-טבע, אולם ניתן להשתמש בכל אחד מהם באופן עצמאי. הייחודיות של ה"טבע-תרפיה" היא לא רק בשיטת העבודה או בסוג המערך, אלא באופן שבו פועל המטפל בקשר המשולש מטפל-מטופל-טבע, ובדרך שבה הוא מתייחס למקומו של הטבע ולתפקידו כשותף בעיצוב המערך (setting) והתהליך.

תיאור מקרה: "לעוף"
"לעוף" היא תכנית טיפולית-חינוכית, שנבנתה על פי המודל הרביעי שתואר לעיל, שבו מתקיים תהליך טיפולי-חינוכי דרך טיפול ושיקום משאבי טבע ונוף. במקרה זה נעשתה עבודה עם חיית בר עד להשבתה לטבע. התכנית הופעלה על ידי רונן ברגר, בשיתוף עמותת עיטם – המרכז לשמירת העופות הדורסים, ובתמיכת המשרד לאיכות הסביבה, תכנית קרב, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע והשירות הפסיכולוגי-חינוכי (שפ"י) של קריית שמונה.
תכנית "לעוף" היוותה את פרק הסיום והפרידה של תכנית "נפגשים בטבע", שהתקיימה אשתקד בבית הספר "רננים" – בית ספר לחינוך מיוחד בקריית שמונה.

האוכלוסייה שהשתתפה בתכנית: קבוצה הטרוגנית של בני נוער, בגילאי 15-13, בעלי נכויות התפתחותיות מגוונות (פיגור, אוטיזם, C.P), הסובלים מקשיים רגשיים, התנהגותיים ותפקודיים. חברי הקבוצה הם משכבה סוציו-אקונומית חלשה. כשליש מהם חיים במשפחות אומנה. מאפיינים בולטים של חברי הקבוצה: דימוי עצמי נמוך, קשיי תקשורת והתבטאות, תלות ורמת עצמאות נמוכה, קשיים בקבלת גבולות.

מטרות התכנית השנתית: חיבור לכוחות, פיתוח מנגנוני התמודדות ומיומנויות חיים, פיתוח אחריות אישית וקבוצתית, מתן מקום לביטוי ולעיבוד תכנים רגשיים אישיים, הקניית ערכים של אהבת הטבע ושמירה עליו.
מטרות נוספות של תכנית "לעוף": הצגה ועיבוד של נושא סיום התהליך הטיפולי ופרידת המטפל מהקבוצה, תוך התמקדות בפיתוח נושא העצמאות וההתבגרות.

תהליך העבודה השנתי, שקדם ל"לעוף", התחיל בגינת בית הספר, נמשך בגן משחקים הסמוך לו, התרחב לפארק ולשמורת עין-זהב הנמצאת במרחק של כעשר דקות הליכה מבית הספר והסתיים בשמורת גמלא, מרחק של כשעה נסיעה מבית הספר. דרך עבודה זו נגזרה מההשקפה כי הרחבת "תחום השיטוט" של הילדים, מהמרחבים המוכרים, השגרתיים והבטוחים, למרחבים חדשים ולא מוכרים, עשויה לתרום להרחבת "העצמי" (self) ולפיתוח דרכי התמודדות ותקשורת שלא פותחו בסביבה המוכרת. התהליך התרכז במודל העבודה השני המוצג במאמר זה וכלל התנסויות מתחום הטיפול באומנויות והמשחק, בשילוב פעילויות יישומיות, כגון הכנת מדורה, בישול, חציית כביש ותקשורת עם אוכלוסייה "רגילה", ששהתה במרחב שמחוץ לבית הספר.

תכנית "לעוף", שהחלה כחודשיים לפני סיום התהליך, התקיימה במרחב המשותף שבין בית הספר לפארק עין-זהב, ובו התקיימו גם מרבית המפגשים של התכנית השנתית כולה. במסגרת "לעוף" הובאו לבית הספר שני כלובי אִקלום גדולים, ובהם ארבעה גוזלי בזים פצועים שנפלו מקיניהם, ושאמורים היו לעבור תהליך שיקום ואישוש עד להשבתם המוצלחת לטבע, שהתבצעה על ידי הילדים . מהזווית הנרטיבית נעשתה בחירה להביא למטופלים סיפור מרוחק, שיאפשר להם להתבונן, לגעת ולעבד את סיפוריהם האישיים מזווית מרוחקת, שתקל על התמודדותם עם הנושאים הטיפוליים ותתמוך בהסרת מנגנוני הגנה ומחסומים (Meldrum, 1995; Jennings, 1998). בנוסף לטיפול בבזים, שכלל האכלה וניקיון, התכנית כללה גם בניית תיבות קינון, שהוצבו בפארק כדי לאפשר לבזים מקום נוח ובטוח לקינון. הבחירה בנרטיב חי ואמיתי זה נעשתה מתוך חיפוש המכנה המשותף הקבוצתי הרחב ביותר. תהליך העבודה נוצר בטכניקה המשלבת עקרונות של טכניקת ה"סיפור שאתה צריך לשמוע עכשיו" של פרופ' מולי להד, שבה יש שימוש רב באמיתות אוניברסליות ובאלמנטים והיפנוטיים, עם גישתו של מגד, שבה המטפל כותב למטופל סיפור ייחודי, ומספר לו את הסיפור בזמן ומקום מסוימים (מגד, 2001).

הסיפור שנכתב במסגרת התכנית "לעוף" נגע באופן מטפורי ואנלוגי בנושאים אלה:
א. גוזלים שנפלו מקיניהם ילדים שננטשו או הוזנחו על ידי הוריהם

ב. גוזלי בזים פצועים ילדים "מיוחדים" =פצועים

ג. גוזלי בזים שנלקחו מסביבתם הטבעית,
והושמו בכלוב גדול כדי לעבור שיקום ילדים "מיוחדים" שנלקחו מסביבת השווים והושמו במסגרת מיוחדת, בטוחה ומיוחדת, כדי לתמוך בשיקומם ולהיטיב את איכות חייהם

ד. בניית תיבות קינון הצגת נושא הבית, הורות ואימוץ

ה. השבה לטבע התבגרות, יציאה לעצמאות, סיום התהליך ופרידה מהמטפל


בנוסף לעבודה הקונקרטית עם הבזים התקיימה גם פעילות מתחומי הטיפול באומנויות
והסיפור (story telling), במטרה לאפשר ביטוי רגשי ולעזור בעיבוד התהליך ובהפנמתו. במקביל, כדי לתמוך בתהליך מזווית נוספת, נכתב ספר מאויר בשם "לעוף" (הספר נכתב על יד רן לוי יממורי ורונן ברגר), המתאר את התהליך מהפרספקטיבה המרוחקת של הבז. הספר יצא לאור במהדורה מיוחדת, וחולק על-ידי משתתפי התכנית לכל ילדי בית הספר, בלוויית הקדשה אישית לכל ילד, שנכתבה על ידי משתתפי התכנית. בתום התהליך, לאחר התאוששות הבזים, התקיים בפארק עין-הזהב טקס בהשתתפות כל ילדי בית הספר והוריהם. במהלך הטקס שוחררו הבזים לחופשי.

התהליך כולו היה מרגש מאוד, ובמהלכו למדו המשתתפים להתמודד עם נושאים אישיים מורכבים, פיתחו יכולות של הזדהות עם האחר, אמפתיה ונתינה לאחר, וכן ולמדו על שמירת טבע ואקולוגיה בדרך חווייתית-אישית. לאורך השנה נראה שינוי ניכר לא רק בהתנהגות הילדים, אלא גם בתפיסתם העצמית ובהערכתם העצמי, שהתבטא בתוכן הסיפור שאותו סיפרו לעצמם ובדרך שבה סופר. בראשית השנה, בראיונות האישיים שנערכו בשלבי הכנת הקבוצה, נשאל כל ילד: "אם היית ציפור – איפה היית חי? בכלוב או בטבע?". תשובתם של הרוב המכריע של הילדים הייתה בכלוב המוגן. בתום התהליך נשאלה שוב אותה שאלה. הפעם אף אחד מהילדים לא רצה לחיות בכלוב סגור. כולם העדיפו לצאת לטבע. שניים מהילדים ביקשו לחיות במרחב ביניים, שבו דלת הכלוב יכולה להישאר פתוחה ולאפשר תנועה חופשית בין הסביבה המוגנת והבטוחה למרחבי הטבע החופשיים...

הקשר המשולש: מטפל-מטופל-טבע
אחד הגורמים הייחודיים בתכנית, המהווה את אחד מאבני היסוד של הטבע תרפיה (ראה: (Berger 2003, היה השפעת התנהגותם העצמאית והדינאמית של הבזים, שהיוותה זרז לתהליך הטיפולי. לדוגמא: כמטר אחד לפני כלובי הבזים שורטט קו על הקרקע שאותו אסור היה לילדים לעבור. מטרת הפרדה סימבולית זו הייתה למזער את יכולת הילדים להפחיד את הבזים, למנוע תהליכי החתמת הבזים על הילדים ולמנוע מקרי פציעה. מדהים היה לראות כיצד בפעם הראשונה שאחד הילדים השתולל והתקרב יתר על המידה לכלוב, והבזים הגיבו בצרחות, בתעופה ובהתנגשות בגדר הכלוב, שאר הילדים השתיקו מיד את הילד ודאגו להשבת חוקי החדר על כנם. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה היו "בעיות התנהגות" בחדר זה... למטפל, שהתבונן מהצד, נראה היה שלמצב זה, שבו הילדים התייחסו לבזים כאל ילדיהם המאומצים, הייתה השפעה מכרעת על הפנמת חוקי ההתנהגות, שכן פגיעתם בבזים יכולה הייתה להיתפס ככישלון מסוים בתפקידי ההורות שהילדים לקחו על עצמם. התנסות זו אִפשרה לילדים להתנסות (בהיפוך תפקידים) בסוג של הורות מיטיבה, המאפשרת נפרדות ועצמאות.
דוגמא אחרת, המדגימה את תרומתה של התנהגותם הדינמית והבלתי צפויה של הבזים לתהליך, הייתה בטקס שִחרור הבזים, כאשר אחד הבזים מֵאֵן לצאת מהכלוב לחופשי. סיטואציה זו העלתה אצל חלק מהילדים את נושא החרדה מהיציאה מהמרחב המוגן אל העולם הפתוח, האמיתי ומלא הסכנות ואִפשרה להתבונן ולעבד חרדה זו מזווית אחרת.

במידה מסוימת ניתן להתייחס לתהליך זה כאל תהליך דרמה-תרפי, נרטיבי, שבו הבזים מהווים מרחב להשלכה, ולתהליך הטיפול בבזים אפשר להתייחס כאל סיפור מסגרת מרוחק, המאפשר למשתתפים במה, שדרכה הם יכולים להתנסות, להתבונן ולחוות מחדש את סיפור חייהם האישי והקבוצתי, ואף לשכתב אותו בצורה יעילה ותומכת. בהתבוננות נוספת, מזווית "טבע-תרפית", ניתן לראות גם סיפור התמודדות והצלחה, המתרחש במרחב משולש, דינמי ומציאותי, שבו שותפים מטפל-מטופל-טבע, ובו ההתייחסות לבעל החיים ולטבע אינה רק כאל כלי שבו משתמש המטפל לטובת מטופליו, אלא כמרכיבים הלוקחים חלק בעיצוב המערך (setting), והתהליך כולו מתרחש מתוך הקשר והדיאלוג שבין אדם לעצמו, בין אדם לאדם ובין אדם לטבע.

מודל ה"טבע-תרפיה" - מהנעשה בארץ ובעולם
ברמה האקדמית, מודל ה"טבע-תרפיה" עובר פיתוח בעבודת הדוקטורט של רונן ברגר. המודל מיושם בפועל במסגרת תכנית "נפגשים בטבע" המתקיימת במספר מסגרות של החינוך המיוחד. התכנית, שהופעלה בהצלחה במתכונת מצומצמת בשנתיים האחרונות, תתרחב השנה, לאחר שזכתה להכרה של המשרד לאיכות הסביבה ושל האגף לחינוך מיוחד במחוז צפון של משרד החינוך. כדי לתמוך בהתרחבות זו התקיימה באוגוסט השתלמות אינטנסיבית למורים לחינוך מיוחד ולמטפלים באומנויות, במטרה לשלבם בהנחיית התכנית במסגרות נוספות של החינוך מיוחד בצפון הארץ. התכנית "נפגשים בטבע" מופעלת על ידי המרכז ל"טבע-תרפיה" ועמותת עיטם, בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, האגף לחינוך מיוחד במחוז צפון של משרד החינוך, רשות הטבע והגנים ובסיוע חברת חשמל. תכנית נוספת, ששמה "התמודדות דרך טבע" המיועדת לעבודה עם נפגעי טרור מתקיימת בשיתוף עם המרכז לפיתוח משאבי התמודדות. השתלמויות מקצועיות אינטנסיביות בתחום ה"טבע-תרפיה" והעבודה החינוכית-טיפולית בטבע מתקיימות כמה פעמים בשנה.
סמינר בין-לאומי שכותרתו "טבע-תרפיה" (Nature Therapy) התקיים באוקטובר 2003, באוניברסיטת שפילד באנגליה.
מידע נוסף על הטבע תרפיה ניתן למצוא באתר: www.naturetherapy.org, או בטלפון: 053-294203.


המחבר מבקש להודות ל: לילך גליק, ד"ר עופר בהט, פרופ' מולי להד, דורית לווי, רן לוי יממורי, קולין ברד, ביל וודלי, אוהד הצופה, ורד רוגל ורן מרגולין.

לראש הדף

ביבליוגרפיה

מגד, א. (2001). פיות ומכשפות. הוצאת נורד.

וויניקוט, ד. (1995). משחק ומציאות. עם עובד.

Beard, C. and Wilson, J.P (2002). The power of experiential learning. Kogan
page.

Berger, R. (2003). In the footsteps of nature. Horizons. Vol. 22, pp. 27-32.

Eliade, M. (1959). The sacred and the profane. Harcourt Brace Jovanovich.

Jennings, S. (1998). Introduction to dramatherapy. Jessica publishers. pp. 97-115.

Jung, C.G. (1969). The archetypes and the collective unconscious. Princeton university press.

McLeod, J. (1997). Narrative and psychotherapy. Sage.

Meldrum, B. (1995). Historical background and overview of drama therapy. Routledge. pp.12-26.

Pendzik, S. (1994).The theatre stage and the sacred space. The Arts in
Psychotherapy, Vol.21 (1), pp. 25-35.

Roose-Evans, J. (1994). Passages of the soul. Element Books Limited.

Roszak, T. (1995). Where Psyche Meets Gaia. Ecopsychology. Sierra Club Books.
University of California Press

Russell, K.C. (2001). What is Wilderness Therapy? The Journal of Experiential
Education. Vol. 24 (2), pp. 70-79.

Strauss, l. (1958). Anthropology structural. Plon. pp. 213-234.

Turner, V. (1967). The forest of symbols. Cornell university Press.

Turner, V. (1986). The Anthropology of performance. PAJ publications.

חדשות-ועדכונים

ראה


על הלימודים
בשנה הקרובה

(לפרטים)


טבע תרפיה – הרצאה וסדנה
בהנחיית דר' רונן ברגר

לקראת פתיחת המחזור העשירי של תכנית ההכשרה בטבע תרפיה יתקיים מפגש היכרות עם השיטה ומייסדה

בתכנית:
הרצאה שתציג את התיאוריה והפרקטיקה של הטבע-תרפיה
תוך התייחסות ליישומיה עם האוכלוסיות השונות:
ילדים, נוער, מבוגרים, זקנים ומשפחות
סדנה חווייתית בחוף הים
המפגש יתקיים
בפנימיית הדסה נעורים בבית ינאי
ביום חמישי ה 3.7.2014

בשעות 20:00-15:15
עלות ההרצאה: 40 ₪       
עלות הסדנה: 80 ₪    
עלות הרצאה וסדנה 100 ₪


מספר המקומות מוגבל
ההשתתפות ברישום מוקדם בלבד


 

קרא את המאמר 
מתוך הספר החדש
שייצא לאור ב 2014
"האמנות - לב  התרפיה"
(לפרטים) 
בכותרת "פרסומים"-מאמרים בעברית